יום ראשון, 2 בינואר 2011

הרהורים של אמא

זהו, עוד רגע ואיתי מסיים קורס מכי"ם וא הימים וגם הלילות יהיו מלאים בדאגות. עזה . . . לשם הוא עוד רגע יגיע . . . כשנולד אמרו שאולי כשיגדל יהיה כבר שלום ואם יתגייס יהיה חייל בצבא השלום. חיש חלפו להם השנים והשלום מעט בושש לבוא. מתיחות שם בגבול עם עזה קיימת אז איך יראו הימים שלי וגם שלו? האמת הוא כבר מחכה להגיע לשם, להיות עם החבר'ה הרי אין כמעט דבר שיכול למלא או להיות במקום אחוות לוחמים. והאמת מפחיד אותי שהוא יהיה שם! הרי רק לפני שבועיים התפרק לי ה"ילד" הצנחן, הלוחם מול העובדה שחבר שהיה יחד איתו במסלול נפצע מאש ידידותית. לפעמים אנחנו לא רוצים שתעבור תקופה במהירות אבל כאן בפירוש אני רוצה להיות כבר זקנה יותר, אחרי תקופת השרות בעזה . . . אבל בטח עד אז יצטרף/ יחליף אותו אחיו הצעיר אלעד שהתגייס לפני חודש והוא כרגע בטירונות של תותחנים . . .